אין לכם מושג כמה פעמים שמעתי את המשפט "הגנטיקה שלי על הפנים"

בגללה אני לא מצליח להעלות מסת שריר

בגללה אני לא מצליח לרדת באחוז שומן

בגללה אני רזה וכדומה

לא פעם אנחנו נוטים להאשים את הגנטיקה ולייחס לה חשיבות רבה הרבה מעבר למה שמגיע לה באמת.

אם נהיה כנים, גנטיקה "טובה" יכולה לספק יתרון שתבדיל אותנו מהשאר.

הבעיה היא שאנשים חושבים שגנטיקה היא הכל, והם לא לוקחים בחשבון את שאר המשתנים.

קשה מאוד לעצור ולחשוב רגע, האם באמת אני עושה כל מה שנדרש כדי להצליח?

האם אני באמת מתאמן קשה ואוכל בהתאם לתפריט כמו שאני מספר לסביבה?

האם אני באמת ישן מספיק שעות בלילה? האם אני נח כמו שצריך בין האימונים?

אני יכול להגיד לכם שלא.

רוב המתאמנים לא עושים באמת את כל מה שנדרש

הם לא מוכנים לוותר על ההנאות הרגעיות ולהתמיד לאורך זמן

הרבה יותר נוח להאשים את הגנטיקה שמונעת מאתנו להשתפר.

למען האמת, אני מכיר את זה מקרוב

אני בעצמי האשמתי אותה באותם הדברים

הייתי בטוח שהגנטיקה גזרה עלי להיות רזה וחלש לכל החיים

אבל מה שלא ידעתי ואני מבין היום זה

שהגנטיקה באה לידי ביטוי בשלב מאוד מאוחר, רק כאשר ממשנו את מלוא הפוטנציאל שלנו והגענו לשיא.

רק אז הגנטיקה באה לידי ביטוי ותקבל משמעות.

ועד אז, במקום להסתכל על מה יקרה בנקודת השיא,

תתרכזו בהווה ובדרך שאתם עושים כרגע ותוציאו ממנה את המיטב.

בצד שמאל, תמונה שלי במשקל של 57 קילו, בחודשים הראשונים שהתחלתי להתאמן

בצד ימין, 91 קילו, כיום.

רק היום הגנטיקה תבוא לידי ביטוי, וגם זה לא בטוח…